דעות — 15 יוני 2012
על זכויות וחובות האדם

רוני מרגלית | צילום: ActiveStills

למופע הגזענות, ההסתה והשקרים של שרים וחברי כנסת אודות מבקשי המקלט – מצטרפים גם אקדמאים שמבקשים להציג שקרים כעובדות כדי לתמוך בתפיסת עולמם ובעמדתם

בימים שבהם חברי כנסת מסיתים כנגד מבקשי המקלט, ונגד ארגוני זכויות האדם, כשבחסות התקשורת שר הפנים "מוריד את הכפפות והולם בארגוני זכויות אדם ובמסתננים", ואפילו בית המשפט רואה את הצבע אך עיוור לצדק – פוצחים גם אקדמאים במחול שדים פרוע. לכאורה ניתן לומר כי מה לנו לתמוה – מן הסתם באקדמיה, כמו בכל מקום אחר, העובדות נתונות לפרשנות והפרשנות היא זו שמכתיבה את גישת החוקר. אך כשחוקר מחליט להתעלם מן העובדות, או לבדות אותן כדי שיתאימו לרעיונותיו ודעותיו – הדבר לא רק מטריד, הוא גם מסוכן.

ד"ר גיא בכור, פרשן לענייני המזרח התיכון, המשמש כראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במרכז הבינתחומי הרצליה, פרסם פוסט בבלוג שלו, שפורסם גם ב"גלובס". המאמר שלו רצוף בשקרים ובתיאוריות קונספירציה שבהיעדר סימוכין אחרים בטקסט – ככל הנראה בדה מדמיונו. את מרבית טיעוניו המקוממים סתרו כאןכאןוכאן – אך ברצוני להגיב להאשמות חסרות השחר שלו כלפיי ארגוני זכויות האדם, שהינן חלק ממסע דה-לגיטימציה להם ולפעילותם:

"נכון הוא שמליוני אפריקאים היו רוצים להגר לישראל כדי לשפר את חייהם, אך מתברר שבישראל יש גורמים הרוצים בדרך זו לשנות את המאזן הדמוגרפי של המדינה. זה לא רק שפה העגל רוצה לינוק, אלא שיש כאן גם גורמים הרוצים להניק. לאחר שלא הצליחו להכניס לפה מאות אלפי פלסטינים, בונים עכשיו גורמים אלה על הגירת מאות אלפי מוסלמים מאפריקה לתוך ישראל. לא מלחמה על הגירה לישראל לפנינו, אלא מלחמה על המשך הרוב היהודי בישראל.

שורה של עמותות, ארגוני מתנדבים ואחרים מעודדים את ההגירה האפריקאית הזו לישראל. מכוונים אותה עוד ממדינות המוצא, שומרים עליה, שלא תיתקל בקשיים בסיני, ומאפשרים לה בית חם בישראל. הם הוציאו ומוציאים את השמועה באפריקה שישראל היא גן עדן, וכי אפשר להגיע אליה ברגל. לא מהגרי עבודה לפנינו, ולא פליטים, אלא מוסלמים אפריקאים-ברובם, המגיעים לכאן כדי להשתקע, ולא לעזוב עוד לעולם"

ההנחה השגויה כי תכליתם של ארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל הינה להביא חורבן על מדינת ישראל, מטרידה במיוחד. בכור מבקש לעקר מן המושג את המשמעות המילולית שלו, שנגזרת ממנה התפיסה הרואה את האדם באשר הוא אדם, וכן רואה את ההגנה על זכויותיו של הפרט כחובה חברתית הנמצאת בראש מעייניו של הארגון. מגדיל לעשות בכור כשהוא מתעלם לחלוטין מהמטרה המוצהרת בשמם של אותם ארגונים, וטוען כי תכליתם איננה דאגה לזכויות האדם, כלומר הפרטים במדינה – כי אם שינוי הדמוגרפיה בישראל. הדה-הומוניזציה שעושה בכור למבקשי המקלט כמו לפלסטינים אינה מאפשרת לו לראות סיוע להם כסיוע לבני אדם עשוקים ומנוצלים שזכויותיהם נרמסות. במקום זאת, הוא רואה בהם סכנה אתנית ודמוגרפית, ומכאן שעזרה לבני אדם במצוקה נתפשת בעיניו כבגידה.

על פי בכור, לא אחת ולא שתיים, כי אם "שורה של עמותות" יזמה ועודדה את הבאת האפריקאים לישראל. מדובר בשקר גס ובטיעון מופרך. בכור מציין זאת מבלי לגבות את דבריו בשמות של עמותות ובסימוכין מכל סוג שהוא אלא בפיזור האשמות מעורפלות. הוא דבק בטענתו המופרכת כי מדובר ב"פלישה מוסלמית" כלשונו, מבלי להתעכב על המלחמות והרדיפות והעוני המחפיר בארצות המוצא. זאת מבלי להידרש כלל לעובדה הסותרת את טענותיו – כי מרבית מבקשי המקלט השוהים בישראל הם בכלל נוצרים. אף לו היו מוסלמים – לא היה בכך על מנת לשנות את התמונה.

ה"עמותות"

בכור זועם על כך שהעמותות מדריכות את מבקשי המקלט "איך לערוך הפגנות שיגעו בעצבים הרגישים של הישראלים" ומוסיף מזועזע "ואף עיתון הוציאו להם, בשפות האפריקאיות, ובמימון האו"ם. עמותת 'הגר ומרים', למשל, מסייעת ליולדות האפריקאיות הבלתי חוקיות בישראל". על פי דבריו, נשים הרות וכתבות בעיתון רב לשוני שמצאו את דרכן ללב הישראלים – הן, הן הסכנה למדינה.

אך אילו עמותות מסוכנות בעיניו? האם הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב הפועלת בערוצים משפטיים ומעניקה סיוע משפטי לפליטים שידם אינה משגת? או שמא מתכוון הוא ל"רופאים לזכויות אדם" שמעניקה מענה רפואי לכל אדם שנזקק לו? או אולי התייחס בדבריו ל"קו לעובד" המסייעים לכל עובד מנוצל במשק הישראלי ללא אבחנה? האם מתכוון הוא ל"מוקד הסיוע לעובדים זרים" הנלחם בסחר בבני אדם בישראל? או לעמותת א.ס.ף שהוקמה ב-2007 לנוכח מצוקת הפליטים ושמה לה כמטרה לסייע לאותה קבוצת אוכלוסייה השוהה בישראל, בין היתר דרך העלאת המודעות לנושא?

סימני השאלה רבים ולא בכדי. בכור יוצא כנגד ארגונים שמטרתם המוצהרת הינה עקבית והיא דאגתם לזכויות אדם באשר הוא, בין אם מדובר באזרחים, בזרים, או בנתינים כבושים. מרבית הארגונים יוצאים כנגד הכריכה בין מעמד מדיני לבין זכויות אדם, מפאת האמונה כי זכויות אדם הן דבר אוניברסלי וזכותו של כל בן אנוש באשר הוא. בכור, ככל הנראה, מתנגד לתפיסה זו ומעדיף להציג את הטיעונים כשקריים במקום להתמודד עם ויכוח עקרוני, כקובע כי יש אדם ויש אדם, והזכויות המגיעות לאחד אינן מגיעות לכולם.

בכור אף מציע להשיב את הפליטים מאריתריאה אל מדינתם, אשר על פי בכור "הודיעה כי תקבל "בחיבוק" את מהגריה בחזרה. "העמותות" הצליחו "לשכנע" את הממשלה שאריתריאה מסוכנת לאזרחיה" (המירכאות וההדגשות במקור, ואמורות ככל הנראה לזלזל בתוקפן של המילים ולשנות את משמעותן, ודרך כך ללעוג לעמותות על שאינן ממלאות את ייעודן). אך אריתריאה נשלטת על ידי דיקטטור אכזר ויש בה הפרה בוטה של זכויות אדם. פליטים שהושבו אליה העידו כי לא התקבלו בחיבוקים – אלא במסכת עינויים. את עבודת ההסברה של העמותות להבנת המצב המורכב והרקע של מבקשי המקלט מאריתריאה, מבקש בכור לסתור בשורה של שקרים שנבנו על פי טענותיו.

בכור לא לבד. המחקר "פליטים או מהגרי עבודה" שנערך על ידי הפרופסור ארנון סופר ב-2009,  דורש להחזיר את ה"מסתננים" אל ארצות מוצאם לאלתר וטוען כי הוא איננו מבין את התנגדות "קרטל ארגוני הזכויות" כלשונו:

"ככל שאני לומד להכיר את העומדים מאחורי 'קרטל ארגוני הזכויות' כך מתחזקת מסקנתי כי אכן בורות היא בעייתם העיקרית… ייתכן כי חלקם לפחות הם אותם פוסט ציונים החפצים בחיסולה של ישראל היהודית-ציונית, וכי כל עשייה בכיוון זה לגיטימית בעיניהם".

סופר רותם את עובדת היותו גיאוגרף לטובת עמדתו, ומשתמש בתואר שלו כדי להצדיק את ראיית עולמו. כל מי שמחזיק בתפיסת עולם אחרת, מוגדר בעיניו כ"בור". להבדיל מבכור, אין הוא גורס כי מדובר ב"פלישה מוסלמית", אלא בהגירת עבודה. אך מסקנותיו העיקריות נגזרות מעמדותיו, ועם הנתונים שבחר לתאר מייצרות הן תמונת מצב חד משמעית וחד ממדית. הוא אף מותח ביקורת על יובל לבנת מהקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת ת"א:

"ד"ר לבנת מייצג קבוצה גדולה של אנשי משפט שאינם מכירים את הגאודמוגרפיה של

ישראל, אך הם אלופי המילים הגבוהות. מדוע הם לא טרחו ללמוד את הנושא הזה

לפני שהם מכבירים מלל?"

אם כן, סופר מתקיף את לבנת משום שזה כמשפטן איננו יכול להבין את הראייה הדמוגרפית, אולם הוא כגיאוגרף מרשה לעצמו למתוח ביקורת על כתיבתו והתנהלותו של לבנת כמשפטן והמילים שהוא עושה בהן שימוש. והנה נמתח עוד קו דמיון בין השניים – כאשר בכור מתארח אצל דן שילון, הוא קורא לאקדמאים אחרים "מטושטשים והזויים" משום שהם חולקים על עמדותיו, ומתעקש בכל תוקף כי חוקרים שאינם בקיאים בתחום המחקר שלו אינם יכולים להידרש לתחום המחקר שלו רק מתוקף עמדתם. בכור מתעלם מהעובדה שהוא כופה את עמדותיו על תחום המחקר שלו, ומשתמש בטיעונים ובעמדות שלו באצטלה מחקרית ריקה מתוכן.

ה"עובדות"

העובדה כי לא מדובר בטוקבקיסט אלמוני, אלא באיש אקדמיה ופרשן שמתהדר בניסיון עיתונאי ובכל זאת מרשה לעצמו לפרסם שקרים הינה בלתי נסלחת. לפני מספר ימים, בעקבות ההחלטה לגרש את תושבי דרום סודן אל המדינה שהכריזה על עצמאותה לאחרונה, כתב בכור בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל החברים: ניצחון ראשון למאבק שלנו, ותבוסה קשה ל"עמותות". בית המשפט המחוזי/מינהלי קבע שאפשר לגרש עכשיו את המהגרים מדרום סודאן (וחוף השנהב). אמנם מדובר בכמה אלפים ונוצרים, אך זהו תקדים חשוב. עכשיו יש לפתוח את המאבק לגרש את האריתראים (המוסלמים), שגם איתם יש לישראל יחסים מלאים, ואין שום סכנה לחייהם אם יחזרו.
דעו לכם שמאמר ג'יפלאנט חולל זעזוע לאומי ממש, והשפעתו על ראש הממשלה רבה. לא טרחתם לשווא להפיץ אותו. אנא, המשיכו ללחוץ "אהבתי" במאמר עצמו, רק 6,250 עשו זאת עד עכשיו, ואני מבקש מאוד להביא את המספר ל- 10,000. עכשיו אסור לוותר". 

בכור וסופר הם אקדמאים שמנצלים את התואר שהוענק להם ואת עמדתם הבכירה ונגישותם הרבה לכלי תקשורת ולבעלי השפעה בחברה – כדי להפיץ עובדות שגויות, שלא לומר שקריות. על פי האו"ם מוכרים הסודאנים והאריתראים הנמצאים בארץ כמבקשי מקלט, אך אותם אקדמאים מסרבים להכיר בעמדת האו"ם או במשפט הבינלאומי, ומתעקשים לברוא מציאות אחרת פרי עמדתם וראיית עולמם. אותה מציאות שואפת לראות את ישראל בלי מבקשי מקלט  אפריקאים בשטחה, ועל פי אותה מציאות שברצונם לראות – הם מטים את ה"עובדות" אותן הם מציגים. אותם אקדמאים מציגים עמדה פוליטית במסווה אקדמי וביומרה מחקרית, כשהקשר בין המסקנות לבין העובדות לא רק שאיננו מקרי – אלא איננו קיים. כשבכור, בתור פרשן לענייני מזרח תיכון, מודיע שמדובר במוסלמים שבאו לפה כדי להשתקע – טענותיו מקבלות משנה תוקף אך אל לנו להתבלבל. אם להשתמש במונחיו של בכור: לא מדובר בעובדות, אלא ב"עובדות".

בכור וסופר כותבים על אפריקה ומתבטאים אודות אפריקה אך הם אינם מומחים לחקר אפריקה. אולי לדעתם אפריקה איננה תחום דעת המחייב התמחות מקצועית, משום שמרבית החוקרים בעולם העוסקים בחקר קרן אפריקה ובמיוחד סודן ואריתריאה חולקים על מסקנותיהם.

לא על כל אדם להיות אקדמאי – אך על כל אקדמאי להיות אדם. הכרה בשמירה על זכויות האדם כערך רם במעלה וראשון בחשיבותו איננה בגדר המלצה, איננה זכות ואף איננה חסד. זוהי חובתו של כל אדם באשר הוא אדם. על אחת כמה וכמה אם הוא חזק ובעל פריבילגיות בחברה.

כתבות נוספות - Related Articles

About Author

African

תגובות גולשים

  1. I found Dr. Bechor's article in ‘Globs’ academically insulting. His argument is poor and is similar to type of reports one finds on ‘FOX news’. Indeed, it is distressing to read such an article that is preying on people’s fears (So many in Israel fear Palestinians, Iranians and now Africans…).
    To argue that, by virtue of refugees and migrants from Africa there will be a “Muslim majority” in Israel is a keen to a cheap ‘conspiracy theory’, similar to the ridiculous ‘Zinosim and world demonization’ claims. Dr. Bechor’s article does bring to question his so-called ‘academic’ agenda, as his article reads like a weak political stunt.

  2. Pingback: תו תקן אקדמי | העוקץ

  3. כל הכבוד לד"ר גיא בכור שלא נכנע לקו המיליטנטי של ארגוני הזכויות.
    לארגוני הזכויות יש הרבה מאוד פרנסה ותרומות בזכות כל המסתננים.
    וכן יש לד"ר בכור חופש אקדמי וזכות להגיד את האמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *